אודות המכון
מחקר איכותי
מחקר כמותי
אפקטיביות פרסום AIM
מחקרים באינטרנט
גלריה
לקוחות
סקרים שהתפרסמו
ארכיון פרסומי Visibility Index


    סקר בנושא סימון מחירים (2004)

    סקר סימון מחירים - מרץ 2004

    השיטה
    הסקר נערך טלפונית במסגרת האומניפונים השוטפים בשיטת CATI ממרכז התקשורת הממוחשב של מכון ברנדמן בת"א, בחודש פברואר 2004. המדגם הקיף 498 גברים ונשים בגילאי 18 ומעלה שהוא מדגם ארצי, אקראי ומייצג של האוכלוסייה דוברת העברית בישראל. הדגימה אקראית ופרופורציונלית לפי מין גיל ואזור מגורים.

    מטרות המחקר

    1. לאמוד את שיעור ההוצאה החודשית הממוצעת למשפחה על מוצרי מזון, ניקיון והגיינה.
    2. שיעורי הקנייה במקומות השונים: סופרמרקטים, מכולות, שווקים, חנויות מתמחות

    עיקר הממצאים

    שאלה 1:
    נוסח השאלה: "בימים אלה עולה לדיון נושא סימון מחירים למוצרים. מה אתה מעדיף – שהמחירים רשומים על המוצר עצמו או רשומים על המדף שעליו מונחים המוצרים?"
    83% מעדיפים סימון מחירים על המוצרים
    8% מעדיפים סימון מחירים על המדף
    9% אין העדפה/ לא משנה/ לא יודע

    הבדלים בהעדפות בין מגזרים באוכלוסייה
    ההעדפה לסימון מחיר על גבי המוצר נמצאה באופן גורף בכל השכבות.
    ההעדפה חזקה עוד יותר בקרב בעלי משפחות בגילאי 25-49 הנתפשים כקהלי היעד המרכזיים של רשתות השיווק. 

    שאלה 2:
    נוסח השאלה : " כמה אתם מוציאים בחודש עבור קניית מצרכים לבית, כולל מצרכי מזון, חומרי ניקוי, היגיינה וכדומה. כלומר כל מוצר המכולת והסופר שאתם נוהגים לקנות לבית?"
    86% מכלל המדגם ציינו כי הם מנהלים משק בית ועורכים קניות:
    18% מוציאים בחודש עבור קניית מצרכים לבית עד 1000 ₪
    30% מוציאים בחודש עבור קניית מצרכים לבית בין 1001 ₪ עד 2000 ₪.
    20% מוציאים בחודש עבור קניית מצרכים לבית  בין 2001 עד 3000 ₪.
    16% מוציאים בין 3001 ₪ ומעלה.
    ההוצאה הממוצעת לחודש עבור קניית מצרכים לבית עומדת על 2084 ₪.
    רמת ההכנסה:  1686 ₪ בהכנסות הנמוכות, 2025 בהכנסות הממוצעות, 2429 בהכנסות הגבוהות
    ארץ לידה: ילידי הארץ 2092 ₪, עולים מחבר העמים 1874 ₪.
     כמו כן, ההוצאה הממוצעת גבוהה יותר בקרב שכבת הגיל 35-49 , ובבתי אב בהן מתגוררות ארבע נפשות ויותר .

    סכום ההוצאה לפי מקום קנייה עיקרי
    במרכולים – 2176 ₪ בחודש
    במינימרקטים/ מכולות שכונתיות – 1796 ₪
    בשווקים הפתוחים – 1243 ₪
    בחנויות מתמחות – 2299 ש"ח

     
    שאלות 3:
    נוסח השאלה:
     " היכן אתם מוציאים את רוב הכסף לקניית המצרכים השוטפים לבית – האם בסופרמרקט, במכולת/מינימרקט שכונתית, בשווקים פתוחים או בחנויות מתמחות?
    79%  מוציאים את רוב הכסף לקניית המצרכים השוטפים לבית בסופרמרקטים.
    13%  מוציאים את רוב הכסף במינימרקט/מכולות שכונתיות .
    5%    מוציאים את רוב הכסף  בשווקים פתוחים.
    1%   מוציאים את רוב הכסף בחנויות מתמחות.

    3%    אין מקום קבוע בו הם מוציאים את רוב הכסף לקניית המצרכים השוטפים לבית .

    הסופרמרקט הוא מקום הקנייה  העיקרי בקרב רוב מכריע של המרואיינים, ובקרב כל הפלחים שנבדקו.
    בכל זאת, הקנייה במכולות ובמינימרקטים השכונתיים גבוהה יותר בקרב צעירים עד גיל 35 ובקרב מבוגרים מעל גיל 50, וכן בקרב נשים

    שאלה 4:
    "איזה אחוז אתם מוציאים שם?"
    בממוצע, במקום הקנייה העיקרי מוציאים 73% מסכום ההוצאה החודשית, וזה נכון לגבי כל סוגי המקומות שהוגדרו כמקום העיקרי.

    שאלה 5:
    "היכן אתם מוציאים את רוב הכסף שנשאר"?
    90% מוציאים את כספם במקומות נוספים. המקומות העיקריים לכך הם:
    37% מוציאים את רוב הכסף שנשאר במינימרקטים /במכולת שכונתית.
    23% מוציאים את רוב הכסף בשווקים פתוחים.
    10% מוציאים את רוב הכסף בחנויות מתמחות.
    8% מוציאים את רוב הכסף בסופרמרקטים.

    מסקנות

    1. הצרכן הישראלי מוציא 2.1 מיליארד ₪ בחודש בממוצע על קניית מזון ומצרכים שוטפים לבית (לא כולל מגזר ערבי).

    2. סופרמרקט הוא מקום הקנייה העיקרי של הצרכן הישראלי בכל הפלחים, כך שהמרכולים מרכזים 64% מסך ההוצאה הכספית על מצרכים שוטפים לבית:
    1.36 מיליארד ₪ בחודש במרכולים שהם 64% נתח שוק
    460 מיליון ₪ בחודש במינימרקטים ובמכולות השכונתיות שהם 22% נתח שוק
    220 מיליון ₪ בחודש בשווקים הפתוחים שהם 10% נתח שוק
    90 מיליון ₪ בחודש בחנויות מתמחות שהם 4% נתח שוק

    3. הקנייה במרכזים השכונתיים מאפיינת את מי שמוציאים פחות על קניית מצרכים. ואכן, בתי אב קטנים שסכום ההוצאה שלהם קטן יותר, קונים יותר בחנויות השכונתיות מאשר בתי אב גדולים. עליהם נמנים זוגות צעירים מחד וזוגות מבוגרים בגילאי 50+ מאידך (לפני הילדים ואחרי שהילדים עוזבים את הבית). יש להדגיש שגם בפלחים אלה, המרכול הוא עדיין מקום הקנייה העיקרי.

    4.  מאידך, השווקים הפתוחים לא נהנים מיתרון הגודל של סל הקנייה, והסיבה לכך היא הנוחות הפועלת כגורם מקזז כנגד שיקול החיסכון הכספי. קנייה גדולה בשווקים הפתוחים הרבה פחות נוחה מקנייה במקום מרוכז. ממוצע הקנייה בשווקים הפתוחים הוא הנמוך ביותר (1243 ₪ בחודש לעומת 2176 במרכולים ו- 1243 במכולות).

    5. החנויות המתמחות הן נישה בפני עצמה, כאשר רק 1% מתייחסים אליהם כאל מקום הקנייה העיקרי, אך עבור 10% נוספים הם מהווים מקום קנייה משלים. ממוצע ההוצאה של הקונים בחנויות המתמחות הוא הגבוה ביותר ומגיע ל 2301 ₪ בחודש. זוהי נישה יוקרתית.

    6. הבחירה במרכולים הגדולים נעוצה, ככל הנראה, במחירים הזולים יותר לעומת החנויות השכונתיות. ככל שהקנייה גדולה יותר, החסכון במחיר משמעותי יותר, ומכאן הנטייה לקנות במרכולים כאשר סל המוצרים גדול יותר, ואילו בחנויות השכונתיות כאשר סל המוצרים קטן יחסית.

    החנויות הפרטיות הקטנות מתקשות להתחרות במחירים ובמבצעים שמציעים המרכולים הארציים הגדולים שכן הן לא מקבלות מהספקים תנאים דומים לאלה של הרשתות הארציות.
    הצרכן הישראלי, נוטה להתייחס אליהן כאל מקום בו משלימים את הקניות מסבות של נוחות (קרוב לבית) ויעילות (קנייה מהירה), ולצורך כך הוא מוכן לשלם יותר, כל עוד הסל קטן יחסית.

    התאגדות עסקית של החנויות הפרטיות השכונתיות באופן שתשפר את כוח הקנייה שלהן מול הרשתות הארציות, תאפשר להן להציע מחירים ומבצעים אטרקטיביים יותר לצרכן.

    בינתיים, המצב הקיים, ממשיך לחזק את כוחן של הרשתות הארציות כנגד היצרנים.
    ככל שהיצרנים מעניקים תנאים מועדפים לרשתות הארציות לעומת החנויות הפרטיות הקטנות, כך הן באופן פרדוקסלי מחלישות את כוחן מול הרשתות הארציות.